Bava Metzia 171

Kapitel 171

א חכים יתקרי ורבי לא יתקרי ואסו דרבי על ידו תהא רבי ור' נתן סוף משנה רב אשי ורבינא סוף הוראה

1 wird Weiser heißen, Rabbi aber wird er nicht heißen; durch ihn wird die Heilung Rabbis erfolgen. Rabbiund R. Nathan sind die letzten [Autoren] der Mišna; R. Aši und Rabina sind die letzten der Entscheidungs[lehrer].

ב וסימנך (תהלים עג, יז) עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם

2 Als Merkzeichen diene dir folgender [Schriftvers:]Bis ich zu den Heiligtümern Gottes kam, acht hatte auf ihr Ende.

ג אמר רב כהנא אישתעי לי רב חמא בר ברתיה דחסא רבה בר נחמני אגב שמדא נח נפשיה אכלו ביה קורצא בי מלכא אמרו איכא חד גברא ביהודאי דקא מבטל תריסר אלפי גברי מישראל ירחא בקייטא וירחא בסתוא מכרגא דמלכא

3 R. Kahana sagte: R. Ḥama, Sohn der Tochter Ḥasas, erzählte mir, daß Rabba b. Naḥmani infolge einer Religionsverfolgung gestorben sei. Man denunzierte ihn bei der Regierung, indem man berichtete, es gebe unter den Juden einen Mann, der zwölftausend Menschen von Jisraél einen Monat im Sommer und einen Monat im Winter von der Steuerzahlungabhalte.

ד שדרו פריסתקא דמלכא בתריה ולא אשכחיה ערק ואזל מפומבדיתא לאקרא מאקרא לאגמא ומאגמא לשחין ומשחין לצריפא ומצריפא לעינא דמים ומעינא דמים לפומבדיתא בפומבדיתא אשכחיה איקלע פריסתקא דמלכא לההוא אושפיזא דרבה קריבו תכא קמיה ואשקוהו תרי כסי ודליוה לתכא מקמיה הדר פרצופיה לאחוריה

4 Da sandten sie nach ihm einen königlichen Beamten, der ihn aber nicht fand. Hierauf entfloh er aus Pumbeditha nach Aqra, aus Aqra nach Agma, aus Agma nach Šiḥin und aus Šiḥin nach Çeripha; in Çeripha aber kehrte der königliche Beamte in derselben Herberge ein, in der Rabba sich befand. Da bereiteten sie ihm eine Tafel und schenkten ihm zwei Becher ein, dann nahmen sie die Tafel fort, worauf sein Gesicht nach rückwärtsumgedreht wurde.

ה אמרו ליה מאי נעביד ליה גברא דמלכא הוא אמר להו קריבו תכא לקמיה ואשקיוהו חד כסא ודליוהו לתכא מקמיה ולתסי עבדו ליה הכי ואתסי אמר מידע ידענא דגברא דקא בעינא הכא הוא בחיש אבתריה ואשכחיה אמר אזלינא מהא אי מקטל קטלו לההוא גברא לא מגלינא ואי נגידי מנגדין ליה מגלינא

5 Da sprachen sie zu [Rabba]: Was machen wir nun, er ist königlicher Beamter!? Er erwiderte ihnen: Bereitet ihm wiederum eine Tafel, schenkt ihm einen Becher ein und nehmet die Tafel fort; sodann wird er genesen. Sie taten dies, und er genas. Da sprach er: Ich weiß, daß der Mann, den ich suche, hier ist. Hierauf suchte er nach ihm und fand ihn. Alsdann sprach er: Ich gehe von hier fort; sollte man michtöten, so verrate ich ihn nicht, wenn man mich aber foltern sollte, so verrate ich ihn.

ו אתיוהו לקמיה עייליה לאדרונא וטרקיה לבבא באנפיה בעא רחמי פרק אשיתא ערק ואזיל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדקולא וקא גריס קא מיפלגי במתיבתא דרקיעא אם (ויקרא יג, ב) בהרת קודמת לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור

6 Hierauf ließ er ihn holen, brachte ihn in eine Kammer und schloß die Tür ab. Da flehte er um Erbarmen, und die Grundmauer teilte sich, worauf er nach einer Wiese entfloh. Hier setzte er sich auf den Stumpf einer Dattelpalme und studierte. Sie stritten dann im himmlischen Kollegium: Wenn der Fleck dem weißen Haarevoranging, so ist erunrein, wenn aber das weiße Haar dem Flecke voranging, so ist er rein.

ז ספק הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא ואמרי מאן נוכח נוכח רבה בר נחמני דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות

7 Ist dies zweifelhaft, so ist er, wie der Heilige, gepriesen sei er, sagte, rein, und wie das ganze Kollegium des Himmels sagte, unrein. Sie sprachen: Wer soll dies entscheiden? – Rabba b. Naḥmani soll es entscheiden; denn Rabba b. Naḥmani sagte, er sei einzig in [den Gesetzen von den] Ausschlägen, er sei einzig in [den Gesetzen von den] Bezeltungen.

ח שדרו שליחא בתריה לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה אדהכי נשב זיקא ואויש ביני קני סבר גונדא דפרשי הוא אמר תינח נפשיה דההוא גברא ולא ימסר בידא דמלכותא

8 Hierauf sandten sie einen Boten nach ihm; der Todesengel vermochte aber nicht, sich ihm zu nähern, weil sein Mund vom Studium nicht abließ. Währenddessen erhob sich ein Wind und rauschte zwischen dem Röhricht, und er glaubte, es sei eine Jägerschar; da sprach er: Lieber mag meine Seele zur Ruhe einkehren, als in die Hand der Regierung ausgeliefert zu werden!

ט כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור יצאת בת קול ואמרה אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך בטהור נפל פתקא מרקיעא בפומבדיתא רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה נפקו אביי ורבא וכולהו רבנן לאיעסוקי ביה לא הוו ידעי דוכתיה אזלו לאגמא חזו צפרי דמטללי וקיימי אמרי שמע מינה התם הוא

9 Als seine Seele zur Ruhe einkehrte, sprach er: rein, rein. Da erscholl eine Hallstimme und sprach: Heil dir, Rabba b. Naḥmani, dein Körper ist rein, und deine Seele ist mit ‘rein’ ausgeschieden. Alsdann fiel in Pumbeditha ein Zettel vom Himmel herab: Rabba b. Naḥmani ist nach dem himmlischen Kollegium berufen worden. Hierauf gingen Abajje und Raba und alle Gelehrten hinaus, um sich mit ihm zu befassen; sie konnten aber die Stellenicht finden. Da gingen sie auf die Wiese hinaus, und als sie eine Stelle sahen, an der Vögel standen und sie beschatteten, sagten sie: Es scheint, daß er sich da befindet.

י ספדוהו תלתא יומי ותלתא לילותא נפל פתקא כל הפורש יהא בנידוי ספדוהו שבעה יומי נפל פתקא לכו לביתכם לשלום

10 Sie betrauerten ihn dann drei Tage und drei Nächte. Hierauf fiel ein Zettel nieder: Wer sich absondert, sei in den Bann getan. Nachdem sie ihn sieben Tage betrauert hatten, fiel ein Zettel nieder: Geht in Frieden nach Hause.

יא ההוא יומא דנח נפשיה דלייה זעפא ודרי לההוא טייעא כי רכיב גמלא מהאי גיסא דנהר פפא ושדייה בהך גיסא אמר מאי האי אמרי ליה נח נפשיה דרבה בר נחמני אמר לפניו רבונו של עולם כולי עלמא דידך הוא ורבה בר נחמני דידך את דרבה ורבה דידך אמאי קא מחרבת ליה לעלמא נח זעפא

11 An dem Tage, an dem seine Seele zur Ruhe einkehrte, erhob sich ein solcher Sturm, daß er einen Araber, der auf der einen Seite des Papastromes auf einem Kamel ritt, nach der anderen Seite hinüberschleuderte. Da fragte er, was dies zu bedeuten habe, und man erwiderte ihm, Rabba b. Naḥmani sei gestorben. Da sprach er: Herr der Welt, die ganze Welt ist dein und Rabba b. Naḥmani ist dein; du gehörst Rabba und Rabba gehört dir; weshalb zerstörst du denn die Welt!? Hierauf legte sich der Sturm.

יב רבי שמעון בן חלפתא בעל בשר הוה יומא חד הוה חמימא ליה הוה סליק ויתיב אשינא דטורא אמר לה לברתיה בתי הניפי עלי במניפא ואני אתן ליך ככרין דנרד אדהכי נשבא זיקא אמר כמה ככרין דנרד למרי דיכי

12 R. Šimo͑n b. Ḥalaphta war sehr beleibt; eines Tages, ihm war sehr heiß, stieg er auf den Gipfel eines Berges, setzte sich da hin, und sprach zu seiner Tochter: Meine Tochter, fächle mich mit dem Fächer, und ich gebe dir eine Nardekugel. Inzwischen erhob sich ein Wind; da sprach er: Wie viele Nardekugeln gebühren deinem Herrn!

יג הכל כמנהג המדינה וכו' הכל לאתויי מאי לאתויי באתרא דנהיגי מכרך ריפתא ומשתה אנפקא דאי אמר להו קדימו ואייתי לכו אמרו לו לא כל כמינך

13 ALLES NACH DEM LANDESBRAUCHE &C. Was schließt das ‘alles’ ein? – Dies schließt den Brauch mancher Orte ein, die Mahlzeit einzunehmen und ein Maß zu trinken; wenn er zu ihnen sagt, daß sie früherkommen, er wolle es ihnen holen, so können sie ihm erwidern, er sei dazu nicht berechtigt.

יד מעשה ברבן יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא ושכור וכו' מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני ואם פסק להן מזונות

14 EINST SPRACH R. JOḤANAN B. MATHJA ZU SEINEM SOHNE: GEH, MIETE &C. Ein Tatfall zur Widerlegung!? – [Die Mišna] ist lückenhaft und muß wie folgt lauten: Wenn er mit ihnen Beköstigung vereinbart hat, so hat er ihnen

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel